חיי ישוע עד גיל 12 1 לימוד
מהפסח השלישי ועד תחילת השבוע האחרון 4 לימודים
השבוע האחרון לפני המעצר 13 לימודים
- 6ריפוי עיוורים ופיסחים
- 7הוראה יומית במקדש
- 8סמכותו של המשיח ישוע מוטלת בספק
- 9משל שני הבנים
- 10משל הכורמים
היום האחרון עד הצליבה 1 לימוד
הערות היסטוריות 2 לימודים
חיי ישוע עד גיל 12
-
PER003
הבשורה על הולדת יוחנן המטביל
מאמר זה מתאר את הבשורה על הולדת יוחנן המטביל, המסופרת רק בבשורה על פי לוקס, ומדגיש את תשומת הלב לפרטים ההיסטוריים ואת משמעותו הנבואית של יוחנן כמבשר בואו של ישוע.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.5-25 (תנ״ך עברי מודרני) :כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע׃ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל מצות יהוה ובחקתיו׃ולא היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים׃ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו׃וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל היכל יהוה׃וכל קהל העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת׃וירא אליו מלאך יהוה עמד לימין מזבח הקטרת׃ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו׃ויאמר אליו המלאך אל תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן׃והיה לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו׃כי גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו׃ורבים מבני ישראל ישיב אל יהוה אלהיהם׃והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את לב אבות על בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן׃ויאמר זכריה אל המלאך במה אדע זאת כי אני זקנתי ואשתי באה בימים׃ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את זאת׃והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד היום אשר תהיה זאת תחת כי לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם׃והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי אחר בהיכל׃ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם׃ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך לו אל ביתו׃ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר׃ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את חרפתי בתוך בני אדם׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org
מהפסח השלישי ועד תחילת השבוע האחרון
-
PER215
הנאום על המים החיים
ביום האחרון של חג סוכות (הושענא רבה) מכריז המשיח ישוע בבית המקדש בירושלים שהוא מקור המים החיים האמיתי. תוך אימוץ הסמליות של טקס ניסוך המים, הוא מזמין כל צמא לבוא אליו. יוחנן מבהיר שהמים החיים הללו מציינים את רוח הקודש, שתינתן לאחר שישוע יזכה לכבוד. רק יוחנן מספר על אירוע זה, המתוארך ליום רביעי, 13 באוקטובר שנת 32 לספירה.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.44 (תנ״ך עברי מודרני) :ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא בי הוא מאמין כי אם בשלח אתי׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER216
ההערכה הסותרת של העם
ביום האחרון של חג הסוכות בירושלים (אוקטובר שנת 32 לספירה) מכריז ישוע שהוא מקור מים חיים. ההמון מתפלג: יש המכירים בו כמשיח, ואחרים מסרבים לקבל את המובן מאליו. השוטרים ששלחו לעצור אותו מסרבים לציית, מתרשמים מדבריו. נקדימון מגן על משפט הוגן, ואילו הפרושים מעלים טענות רופפות. התנגדות הרשויות הדתיות הופכת לקנאית, ומותו של ישוע נעשה מטרתן היחידה.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.52 (תנ״ך עברי מודרני) :ויענו ויאמרו אליו הגם אתה מן הגליל דרש נא וראה כי לא קם נביא מן הגליל׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER217
האישה הנואפת
פריקופה 217 מספרת את מעשה האישה הנואפת (יוחנן 8.1-11), שבו פרושים טומנים פח לישוע בכך שהם מביאים לפניו אישה שנתפסה בשעת מעשה. ישוע מסכל את המלכודת באמרתו המפורסמת, המזמינה את מי שאין בו חטא להטיל בה את האבן הראשונה, ואחר כך הוא סולח לאישה. סיפור זה, שאמיתותו הטקסטואלית שנויה במחלוקת, ממחיש את האחדות בין הצדק והרחמים האלוהיים, וחושף את סמכותו הייחודית של ישוע להצדיק.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.7 (תנ״ך עברי מודרני) :ויהי כאשר הוסיפו לשאל אתו וישא את עיניו ויאמר אליהם מי בכם זך בלי פשע הוא ראשונה ידה בה אבן׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER218
המשיח ישוע הוא אור העולם
בחג הסוכות בירושלים מכריז ישוע על עצמו כעל ‘אור העולם’ (יוחנן 8.12-58), ובכך הוא משתלב בסמליות של התאורות הגדולות במקדש. הוא חושף בהדרגה את זהותו האלוהית בוויכוחים עם הפרושים, והדבר מגיע לשיאו בנוסחה ‘לפני היות אברהם, אני הוא’, הצהרה מפורשת על קדמותו ועל אלוהותו. להאמין בו פירושו להיכנס אל האור, אל האמת ואל החיים הנצחיים.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.48-58 (תנ״ך עברי מודרני) :אז יענו היהודים ויאמרו אליו הלא הטבנו אשר דברנו כי שמרוני אתה ושד בך׃ויען ישוע שד אין בי רק את אבי אני מכבד ואתם תבזוני׃אכן לא אבקש את כבודי יש אחד אשר יבקש וישפט׃אמן אמן אני אמר לכם אם ישמר איש את דברי לא יראה מות לנצח׃ויאמרו אליו היהודים עתה ידענו כי שד בך הן אברהם והנביאים מתו ואתה אמרת אם ישמר איש את דברי לא יטעם מות לנצח׃האתה גדול מאברהם אבינו אשר מת גם הנביאים מתו מה תעשה את עצמך׃ויען ישוע אם אני מכבד את נפשי כבודי מאין אבי הוא המכבד אתי אשר תאמרו עליו כי הוא אלהיכם׃ולא ידעתם אתו ואני ידעתיו ואם אמר לא ידעתי אתו אהיה כזב כמוכם אבל ידעתיו ואת דברו שמרתי׃אברהם אביכם שש לראות את יומי וירא וישמח׃ויאמרו אליו היהודים הנה אינך בן חמשים שנה ואת אברהם ראית׃ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם בטרם היות אברהם אני הוא׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org
השבוע האחרון לפני המעצר
-
PER285
ריפוי עיוורים ופיסחים
לאחר טיהור המקדש, ישוע מרפא עיוורים ופסחים בחצר המקדש ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה. רק מתי מספר על מאורע זה. ההמון והילדים מריעים לו כבן דוד, ואילו ראשי הכוהנים והסופרים, העוינים יותר ויותר, זועמים על ההפגנות המשיחיות הללו. מאורע זה ממחיש את הניגוד בין אמונתו של העם הפשוט לבין דחייתן של רשויות הדת.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.14 (תנ״ך עברי מודרני) :ויגשו אליו עורים ופסחים במקדש וירפאם׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER286
הוראה יומית במקדש
פרשה 286 מתארת את הוראתו היומית של ישוע במקדש בירושלים במהלך שבוע הפסח (יום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה). בהתבסס בעיקר על לוקס 19,47-48, היא מציגה את ההתנגדות הגוברת בין ההמונים המעריצים לבין הרשויות הדתיות העוינות — הסופרים, ראשי הכוהנים, הצדוקים והפרושים — המבקשים להשתיק את ישוע, שבשורת מלכות אלוהים שלו מאיימת על שלטונם המבוסס.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.47-48 (תנ״ך עברי מודרני) :ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER289
סמכותו של המשיח ישוע מוטלת בספק
במקדש בירושלים, ראשי הדת מערערים בפומבי על סמכותו של ישוע. בשאלת נגד ממולחת על טבילתו של יוחנן הוא משתיק אותם וחושף את חוסר תום לבם. פרק זה, המשותף לבשורות הסינופטיות (מתי 21.23-27 ; מרקוס 11.27-33 ; לוקס 20.1-8), ממחיש את ההתנגדות הגוברת של השלטונות למשיח בשבוע האחרון שלפני המעצר.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.23-27 (תנ״ך עברי מודרני) :ויבא אל המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת׃ויען יושע ויאמר אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם תגידו אתו לי גם אני אגיד לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃טבילת יוחנן מאין היתה המן השמים אם מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר׃אם נאמר מן השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמונתם לו ואם נאמר מבני אדם יראים אנחנו את המון העם כי כלם חשבים את יוחנן לנביא׃ויענו את ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER290
משל שני הבנים
משל שני הבנים (מתי 21,28-32), המובא רק אצל מתי, מתרחש במקדש בירושלים בשבוע האחרון של ישוע. הוא מציב זו מול זו שתי גישות: להבטיח בלי לפעול לעומת לסרב ואחר כך לציית. ישוע מגלה בו את צביעותם של המנהיגים הדתיים ומכריז שהחוטאים השבים בתשובה נכנסים למלכות לפניהם. קריאה אוניברסלית לענווה ולתשובה כנה.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.31 (תנ״ך עברי מודרני) :מי משניהם עשה את רצון האב ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל מלכות האלהים׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER291
משל הכורמים
משל הכורמים (מתי כא 33-46; מרקוס יב 1-12; לוקס כ 9-19), שנאמר ביום שלישי של השבוע הקדוש בחצר המקדש, ממחיש באופן אלגורי את תולדות הישועה: האלוהים שולח נביאים ואחריהם את בנו, ומנהיגי הדת דוחים אותו והורגים אותו. הכרם מועבר אל הכנסייה, אך בלי לסגור בכך את הדלת בפני העם היהודי, שיכול להיכנס אל האמונה.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33-46 (תנ״ך עברי מודרני) :משל אחר שמעו איש בעל בית היה ויטע האיש כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל כרמים וילך בדרך מרחוק׃ויהי בהגיע עת האסיף וישלח עבדיו אל הכרמים לקחת את פריו׃ויחזיקו הכרמים בעבדיו את זה הכו ואת זה הרגו ואת זה סקלו׃ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן הראשונים ויעשו ככה גם להם׃ובאחרונה שלח אליהם את בנו באמרו מפני בני יגורו׃ויהי כראות הכרמים את הבן ויאמרו איש אל אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו׃ויחזיקו בו וידחפוהו אל מחוץ לכרם ויהרגו אתו׃והנה כבוא בעל הכרם מה יעשה לכרמים ההם׃ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את הפרי בעתו׃ויאמר ישוע אליהם הכי קרא לא קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃על כן אני אמר לכם כי תקח מכם מלכות האלהים ותנתן לגוי אשר יעשה את פריה׃והנפל על האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו׃ויהי כשמע הכהנים הגדולים והפרושים את משליו ויבינו כי עליהם דבר׃ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER292
משל סעודת החתונה
משל סעודת החתונה (מתי 22,1-14 ; לוקס 14,15-24) מלמד שאלוהים מזמין את כל בני האדם אל מלכותו, אך דחיית ההזמנה הזאת גוררת משפט חמור. המשל נאמר במקדש בירושלים ביום שלישי של שבוע הייסורים, והוא מבשר בנבואה את חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה. האיש שאינו לבוש בגד חתונה מזכיר שהכניסה למלכות מחייבת שינוי רוחני אמיתי, המתקבל באמצעות האמונה במשיח.
אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 13.14 (תנ״ך עברי מודרני) :כי אם לבשו את האדון ישוע המשיח ודאגו לבשרכם אך לא להגביר התאות׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER294
שאלות הפרושים וההרודיאנים
הפרושים וההרודיאנים מנסים ללכוד את ישוע בפח בשאלה אם יש לשלם את המס לקיסר. תשובתו — "תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים" — מסכלת את הפח ומציבה את ההבחנה היסודית בין סמכות אזרחית לריבונות אלוהית, ומזכירה שהאדם, הנושא את צלם אלהים, שייך לו כולו.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.20-26 (תנ״ך עברי מודרני) :ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃ויכר את נכליהם ויאמר להם׃מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER295
שאלות הפרושים וההרודיאנים
במקדש בירושלים מנסים הצדוקים ללכוד את ישוע בשאלה על התחייה, הנוגעת לאישה שהיו לה שבעה בעלים. ישוע משיב וחושף את בורותם בכתבי הקודש ובכוחו של אלוהים: בחיים הבאים כבר אין נישאים. הוא מוכיח את התחייה מן התורה בציטוטו את שמות 3.6: אלוהים הוא אלוהי החיים ולא של המתים. יריביו מושתקים.
מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.8 (תנ״ך עברי מודרני) :כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER296
שאלות חכמי התורה
בשבוע האחרון שלפני ייסוריו, ישוע נשאל על ידי מורי התורה על המצווה הגדולה ביותר. הוא מסכם את התורה כולה בשני עקרונות: לאהוב את אלוהים ולאהוב את רעהו. סופר כן מכיר בצדקת התשובה הזאת, וישוע אומר לו שאינו רחוק ממלכות אלוהים. המאמר מדייק את התפיסה לגבי הפרושיות ומזמין לאמונה החיה באהבה ולא בחוקיות.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-51 (תנ״ך עברי מודרני) :והנה איש ושמו יוסף והוא מן היעצים איש טוב וצדיק מן הרמתים עיר היהודים׃אשר לא הסכים לעצתם ולפעלם ומחכה גם הוא למלכות האלהים׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER297
משיחיותו של ישוע
בחצר המקדש בירושלים, ביום שלישי שלפני ייסוריו, ישוע שואל את הפרושים מי הוא המשיח. בציטוט מתהילים ק״י הוא מגלה שהמשיח הוא גם בן דוד לפי הבשר וגם אדון נצחי לפי אלוהותו, ומביך את יריביו, שנותרים ללא מענה. הצהרה כריסטולוגית יסודית על טבעו הכפול של ישוע.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.1-39 (תנ״ך עברי מודרני) :אז ידבר ישוע אל המון העם ואל תלמידיו לאמר׃על כסא משה ישבו הסופרים והפרושים׃לכן כל אשר יאמרו לכם תשמרו לעשות אך כמעשיהם לא תעשו כי אמרים הם ואינם עשים׃כי אסרים משאת כבדים ועמסים על שכם האנשים ולא יאבו להניעם אף באצבעם׃ועשים את כל מעשיהם להראות בהם לבני אדם כי מרחיבים את תפליהם ומגדילים את ציציותיהם׃ואהבים את הסבת הראש בסעודות ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות׃ואת שאלות שלומם בשוקים ואת אשר יקראו להם בני האדם רבי רבי׃אולם אתם אל תקראו רבי כי אחד הוא רבכם המשיח ואתם אחים כלכם׃ואל תקראו אב לאיש מכם על האדמה כי אחד הוא אביכם אשר בשמים׃גם אל תקראו מנהיגים כי אחד הוא מנהיגכם המשיח׃והגדול בכם יהי לכם למשרת׃כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃אך אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סגרים אתם לפני האדם את מלכות השמים הן אתם לא תבאו בה ואת הבאים לא תניחו לבוא׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בלעים אתם את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עין תחת זאת משפט על יתר תקחו׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סובבים אתם בים וביבשה למען גיר גר אחד וכי יתגיר תעשו אותו לבן גיהנם כפלים יותר מכם׃אוי לכם מנהלים עורים האמרים הנשבע בהיכל אין זאת מאומה והנשבע בזהב ההיכל יאשם׃אתם הכסילים והעורים כי מה הוא הגדול אם הזהב או ההיכל המקדש את הזהב׃ואמרתם הנשבע במזבח אין מאומה והנשבע בקרבן אשר עליו יאשם׃אתם הכסילים והעורים כי מה הוא הגדול אם הקרבן או המזבח המקדש את הקרבן׃לכן הנשבע במזבח נשבע בו ובכל אשר עליו׃והנשבע בהיכל נשבע בו ובשוכן בתוכו׃והנשבע בשמים נשבע בכסא אלהים ובישב עליו׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מעשרים אתם את המנתא ואת השבת ואת הכמן ותניחו את החמורות בתורה את המשפט ואת החסד ואת האמונה והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה׃מנהלים עורים המסננים את היתוש ובלעים את הגמל׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מטהרים אתם פני הכוס והקערה מחוץ ותוכן מלא גזל ופריצות׃פרוש עור טהר בראשונה את תוך הכוס למען תטהר גם מחוץ׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי דמים אתם לקברים המסידים הנראים נאים מחוץ ותוכם מלא עצמות מתים וכל טמאה׃ככה גם אתם מחוץ נראים כצדיקים אל בני אדם ותוככם מלא חנפה ואון׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בונים אתם את קברי הנביאים ותיפו את מצבות קברות הצדיקים׃ואמרתם אם היינו בימי אבותינו לא היתה ידנו עמהם לשפך דם הנביאים׃ובכן תעידו על נפשכם כי בנים אתם לרוצחי הנביאים׃אף אתם מלאו סאת אבותיכם׃נחשים אתם ילדי הצפעונים איכה תמלטו מדין גיהנם׃לכן הנני שלח לכם נביאים וחכמים וסופרים ומהם תהרגו ותצלבו ומהם תכו בשוטים בבתי כנסיותיכם ותרדפום מעיר לעיר׃למען יבא עליכם כל דם נקי הנשפך בארץ מדם הבל הצדיק עד דם זכריה בן ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל ולמזבח׃אמן אמר אני לכם בא יבא כל אלה על הדור הזה׃ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את השלוחים אליה כמה פעמים רציתי לקבץ את בניך כתרנגלת המקבצת את אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם׃הנה ביתכם יעזב לכם שמם׃כי אני אמר לכם ראה לא תראוני מעתה עד אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER298
כתב אישום נגד המנהיגים הדתיים
בחצר בית המקדש בירושלים, ביום רביעי שלפני ייסוריו, ישוע נושא כתב אישום חריף נגד הסופרים והפרושים. באמצעות שמונה הכרזות של ‘אוי לכם!’ הוא מוקיע את צביעותם, את גאוותם ואת דתיותם החיצונית, ובה בעת מביע כאב עמוק על ירושלים. הוא קורא לתלמידיו לאמונה אמיתית, צנועה ומשרתת את הזולת.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.11 (תנ״ך עברי מודרני) :והגדול בכם יהי לכם למשרת׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER299
מתנתה של האלמנה העניה
בבית המקדש בירושלים צופה ישוע באלמנה עניה המטילה שתי פרוטות קטנות לאוצר, כל אשר לה. בניגוד לעשירים הנותנים בראוותנות מתוך עודפיהם, היא מקריבה את כל מחייתה. ישוע מכריז שהיא נתנה יותר מכל האחרים, והופך בכך את אמות המידה האנושיות של ערך. סיפור זה, המובא אצל מרקוס (12.41-44) ואצל לוקס (21.1-4), מלמד שנדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת, אלא ברצון הלב ובקורבן שהוקרב.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :ויבט וירא את העשירים משליכים את נדבותם לארון האוצר׃וירא גם אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות׃ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם׃כי כל אלה התנדבו לאלהים מהעדף שלהם והיא מחסרונה את כל רכושה נתנה׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER300
חוסר האמונה של היהודים
פריקופה 300 עוסקת בחוסר האמונה של היהודים נוכח האותות שעשה ישוע, אירוע המסופר רק אצל יוחנן (יוחנן 12,37-50), המתרחש במקדש בירושלים ביום רביעי, 30 במרץ, שנת 33 לספירה. לעומת זאת, תרומת האלמנה הענייה ממחישה אמונה אמיתית. ישוע הופך את אמות המידה האנושיות: נדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת אלא בנטיית הלב, המגישה לאלוהים את כל מה שאדם הוא.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :ויבט וירא את העשירים משליכים את נדבותם לארון האוצר׃וירא גם אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות׃ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם׃כי כל אלה התנדבו לאלהים מהעדף שלהם והיא מחסרונה את כל רכושה נתנה׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org
היום האחרון עד הצליבה
-
PER342
סופו הטרגי של יהודה איש קריות
רק מתי מספר על סופו הטרגי של יהודה איש קריות. לאחר שישוע נידון, יהודה, שנכבש בחרטה, משליך את שלושים הכסף אל היכל המקדש ומתאבד. הכוהנים קונים בכסף הזה את שדה היוצר, הנקרא חקל דמא. פרק זה ממחיש את אי־הפיכותה של הבגידה ואת ייאושו של אדם שלא היה מסוגל לקבל סליחה.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.5 (תנ״ך עברי מודרני) :וישלך את הכסף אל ההיכל ויפן וילך ויחנק׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org
הערות היסטוריות
-
INF001
הצדוקים
הצדוקים היו קבוצה אריסטוקרטית וכוהנית ביהדות קדומה (200 לפנה״ס – 70 לספירה), ששלטה במקדש בירושלים ובסנהדרין. הם קיבלו רק את החומש, והכחישו את תחיית המתים ואת קיומם של מלאכים. הם מוזכרים חמש עשרה פעמים בברית החדשה, ומילאו תפקיד מפתח בהרשעת ישוע, בעיקר באמצעות קיפא וחנן. היעלמותם חופפת את חורבן המקדש בשנת 70 לספירה.
מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.6 (תנ״ך עברי מודרני) :ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
INF004
הרומאים
מאמר זה מתאר את השלטון הרומי בישראל מ-63 לפנה״ס עד 135 לספירה. הוא מציג את דמויות המפתח של השלטון בימי שירותו של ישוע: פונטיוס פילאטוס, הורדוס אנטיפס וקיפא. הוא מזכיר את חורבן בית המקדש בשנת 70 ואת הפיכתה של ירושלים לאיליה קפיטולינה בימי אדריאנוס, ובכך מספק רקע היסטורי חיוני להבנת הבשורות.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.12 (תנ״ך עברי מודרני) :ביום ההוא נהיו פילטוס והורדוס לאהבים יחדו כי מלפנים איבה היתה בינתם׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org